מג'די חמדאן נ' יחזקאל בן צור בניה והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה בתיק זה היא חיוב הנתבעות בתשלום פיצויי פיטורין בסך 19,000 ₪,חלף הודעה מוקדמת בסך 3,000 ₪,דמי חגים בסך 6,840 ₪ ודמי הבראה בסך 2,149 ₪.

בכתב התביעה מפורט כי התובע עבד אצל הנתבעות או מי מהן מ-6/95 ועד 2.11.00 בשכר יומי של 120 ₪ 6 ימים בשבוע. לטענתו פוטר ע"י הנתבעות לאחר שלא הסדירו לו אשרת כניסה בעקבות סגר שמנע את כנסתו לישראל.

על פי האמור בכתב התביעה פנה התובע למר בן צור מספר פעמים כדי שיסדיר לו אשרת כניסה ובדבר דרישותיו הכספיות אך לא נענה.

בכתב ההגנה נטען כי התובע הועסק ע"י הנתבעות על בסיס מזדמן ממלא מקום וכי הפרויקט האחרון בו הועסק היה באפריל 1999 ,משכך דין התביעה להדחות כבר מהטעם שהתיישנה משחלפו למעלה מ7 שנים מאז סיום ההעסקה .

עוד נטען כי לחלופין דין התביעה להדחות על הסף מחמת שיהויי בלתי סביר . נוכח התקופה של למעלה מ7 שנים גם על פי גרסת התובע ,אין בידי הנתבעות אסמכתאות לתמיכת גרסתן ,מה גם שהתובע לא פנה בכל דרישה במשך השנים שחלפו.

התובע עבד באופן מזדמן ואין המכתב שניתן לתובע ,לאחר שחזר וביקש המלצה כדי להתקבל לעבוד במקום אחר,כדי ללמד על תקופת עבודתו .

התובע לא פוטר ע"י מי מהנתבעות ותקופת עבודתו המצטברת אצל הנתבעות אינה מקימה עילה לתשלום פ"פ,לדמי הבראה או לדמי חגים.

הנתבעת הכחישה את טענת התובע כאילו שכרו החודשי עמד על 3,000 ₪.

ביום הדיון בפנינו העידו התובע ומר יחזקאל סופר מנהל הנתבעת 2.

השאלות שבמחלוקת:

- מועד סיום עבודתו של התובע ותקופת עבודתו

- האם התביעה התיישנה

- נסיבות סיום ההעסקה

- הזכאות לזכויות הנתבעות

בא כוח הנתבעות ביקש כבר לאחר שמיעת עדות התובע בפני בית הדין לדחות את התביעה מטעמי התיישנות זאת מאחר והתביעה לבית הדין הוגשה ב-1.11.07 וגם אם מקבלים את דברי התובע, כי סיים לעבוד אצל הנתבעות עם פרוץ האינתיפאדה השנייה והטלת הסגר על שטחי יהודה ושומרון הרי שחלפו למעלה מ-7 שנים מאז ביום יחסי העבודה ועד אשר הוגשה התביעה.

החלטנו כי תחילה תשמענה עדויות שני הצדדים ולאחר זאת נתייחס לטענת הנתבעות באשר להתיישנות התביעה.

לאחר ששמענו עדויות הצדדים ועיינו בסיכומי באי כוחם כמו גם במוצגים שצורפו ע"י הצדדים הגענו למסקנות כדלקמן:

התובע הגיש תביעתו לבית הדין ביום 1.11.07 על פי הנטען בכתב התביעה נתקיימו יעובד מעביד בינו לנתבעות עד 2.11.00. בהמשך נטען כי בסמוך לסיום יחסי העבודה פרצה האינתיפאדה בגדה המערבית והוטל סגר ותנועת העובדים הוגבלה והתובע לא יכול היה להיכנס ללא אשרה.

הנתבעת טרחה לצרף לתצהיר העדות מטעמה תעודת עובד צבור מטעם המנהל האזרחי באיו"ש ממנו עלה כי על שטחי איו"ש הוטל סגר ב-6.10.2000 בעקבות אירועי הר הבית והמהומות בשטחים והסגר הוסר ב 14.12.2000.